Kilayim
Daf 39b
משנה: אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. וְאֵינוֹ מִטָּמֵא בִּנְגָעִים אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. אֵין הַכֹּהֲנִים לוֹבְשִׁין לְשַׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. צֶמֶר גְּמָלִים וְצֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּרָפָן זֶה בְזֶה אִם רוֹב מִן הַגְּמָלִים מוּתָּר. אִם רוֹב מִן הָֽרְחֵלִים אָסוּר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה אָסוּר. וְכֵן הַקַּנַּבִּס וְהַפִּשְׁתָּן שֶׁטְּרָפָן זֶה בְזֶה. הַשֵּׂירָיִין וְהַכַּלָּךְ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֲבָל אֲסוּרִין מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בְשָׂרוֹ נוֹגְעַ בָּהֶן. אֵין עֲרַאי לְכִלְאַיִם. לֹא יִלְבַּשׁ כִּלְאַיִם עַל גַּבֵּי עֲשָׂרָה אֲפִילוּ לִגְנוֹב אֶת הַמֶּכֶס.
Traduction
Parmi les étoffes, on n’interdit que le mélange de la laine et du fil (291)(Shabat 26b)., de même que ces étoffes seules communiquent l’impureté des plaies ou taches (de la lèpre). Les sacerdotes devant fonctionner au Temple se revêtent de laine ou de fil. Si l’on a mêlé des poils de chamelle à de la laine de chèvre et que la majeure partie soit de chamelle, il est permis d’y joindre du fil; mais c’est défendu si la laine est la principal. Si chaque part forme juste la moitié, c’est défendu. Il en est de même pour le mélange de fil et de chanvre (il porte de savoir quelle est la plus grosse part). Reprise. La soie de Chine shro'' et la soie de conque (295)Bochart, Hierozoicon, 1re partie, 1. 11, 45, p. 487. C'est une sorte de soie brute. ne forment pas (avec la laine ou le fil) un mélange interdit, mais on ne doit pas les joindre pour éviter l’apparence du mal. Si dans les tapis ou les coussins un de ces mélanges s’est produit, cela ne fait rien, pourvu que l’on n’y touche pas avec le corps nu. Il n’est pas permis de se revêtir d’étoffes hétérogènes, ne fût-ce que pour un instant (296)''(Menahot 41a); (Baba Qama 113a).'' ou fût-ce au-dessus de dix autres vêtements (sans en tirer profit directement), et fût-ce pour tromper l’octroi (en dissimulant ainsi sa qualité, lorsque les juifs devaient, en passant, remettre un droit de péage spéciale).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אינו אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים. דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו פרט הכתוב צמר ופשתים דוקא אבל שאר מינין לא ובגמ' יליף להמקרא דאינו נקרא צמר אלא של רחלים ואילים בלבד:
ואינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים. כדכתיב והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים:
אין הכהנים לובשים לשמש במקדש אלא צמר ופשתים. דכתיב בבגדי כהונה שש ובד וזהו פשתן שעולה בד בבד שאין שני קנים עולין מגרעין אחד אלא קנה יחידי מכל גרעין וכתיב באבנט תכלת והוא צמר צבוע בדם חלזון וארגמן הוא צמר צבוע בצבע אדום שקרוי ארגמן והוא לאכ''א בלעז ותולעת שני הוא צמר צבוע בצבע אדום שקורין כרמז''י:
שטרפן. שעירבן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר לערב עמהן פשתן לפי שצמר הרחלים המועט נתבטל ברוב של הגמלים:
וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה. אם רוב מן הקנבוס מותר לערב צמר עמהם:
מתני' השיריים והכלך. מיני משי הן וכדמפרש בגמרא:
מפני מראית העין. שיש בהן שדומה לצמר ויש שדומה לפשתן:
ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן. ודוקא אם הן קשים אבל אם הן רכים אע''פ שמן התורה אינו אסור אלא העלאה ושהיא דרך לבישה וכן מותר מן התורה לישב על מצעות של כלאים דכתיב לא יעלה עליך אבל אתה מציעו תחתיך אבל מדברי סופרים החמירו ואמרו אפי' עשר מצעות זו על גבי זו והתחתון שבהן כלאים אסור לישב על העליון שמא תכרך נימא על בשרו:
אין עראי לכלאים. דלבישת עראי לבישה היא:
אפילו על גבי עשרה. ואף על פי שאינו נהנה מן הכלאים:
אפילו לגנוב את המכס. שלא יכירו בו שהוא יהודי או במקום שפורעין המכס מבגדים וכשהוא לובשו אינו נותן מכס:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שִׁשָּׁה סְפֵיקוֹת הֵן. הַצְּלָף בְּאִילָן כְּבֵית שַׁמַּאי. כְּלֵי חֶרֶס כִּכְלֵי נֶתֶר כְּבֵית שַׁמַּאי. חוּלְדַּת הַסְּנָאִים בִּשְׁרָצִים כְּבֵית שַׁמַּאי. פּוּל 39b הַמִּצְרִי בִזְרָעִים. וְאַנְדְרוֹגִינוֹס בָּאָדָם. כּוֹי בְּחַיָּה דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא אָמַר וְאַמָּה טְרִיקְסִין. מַהוּ וְאַמָּה טְרִיקְסִין רִבִּי יוֹנָה בוֹצְרָייָה אָמַר טְרִיקְסוֹן מַה מִבִּפְנִים מִבְּחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִן מַה דִכְתִיב וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבַּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי הָדָא אָֽמְרָה מִבִּפְנִים. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא וְהָֽכְתִיב וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים עֶשְׂרִים אַמָּה אוֹרֶךְ וָעֶשֶׂר רוֹחָב. הָדָא אָֽמְרָה מִבְּחוּץ.
Traduction
R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: pour six objets il y a doute. Ainsi, 1° le câprier, selon Shammaï (282)Comp. Ch. 5, dernier, fin, et ibid. note., est tantôt considéré comme arbre (par rapport à la vigne), et tantôt non (par rapport aux végétaux); 2° les vases en matière dite nitrum (283)(Kelim 2, 1). sont tantôt susceptibles d’impureté à l’intérieur, comme les vases d’argile, tantôt à l’extérieur; 3° la fourmi sauvage est considérée comme reptile, selon Shammaï, au sujet de l’impureté; 4° la fève égyptienne parmi les végétaux (284)Tantôt elle sert de semence, tantôt de verdure, elle suit, selon ces cas, des règles diverses. Comp. (Sheviit 2, 9).; 5° l’androgyne dans l’espèce humaine, et 6° les argali (capricorne) parmi les animaux (285)Comme il ressemble un peu au cerf et un peu au bouc, on ne sait si c'est un animal domestique ou sauvage. sont douteux d’après tous les sages. Selon R. Hama bar Oukba, il faut y ajouter aussi la coudée des fragments truco'' (286)''Comp. Rabbi, (Yoma 52a); (Baba Batra 3a); et (Midot 6, 7).''. Que nomme-t-on ainsi? C’est le morceau, répond R. Yona de Boçra (l’espace d’une coudée au Temple qui faisait partie, soit du parvis, soit du sanctuaire), tantôt isolé à l’intérieur, tantôt à l’extérieur. Selon R. Yossé, comme il est écrit (1R 6, 17): Il y avait 40 coudées d’espace, cela indique que telle était la longueur totale du parvis, non compris la coudée de séparation, que l’on compte avec le sanctuaire. R. Mena, au contraire, invoque un autre verset (2Ch 3, 8): Il bâtit le sanctuaire sur une longueur de 20 coudées et une largeur de dix; cela prouve que cette démarcation n’en fait pas partie et lui est extérieure.
Pnei Moshe non traduit
ששה ספיקות הן. ושלשה לב''ש כדחשיב ואזיל הצלף לב''ש ספק אילן ספק ירק כדגרסי' לעיל סוף פ''ה הצלף בש''א כלאים בכרם וכו' הכל מודים שהוא חייב בערלה ומשום דמספקא להו לב''ש ס''ל לענין כלאים לחומרא דכמין ירק חשבינן ליה ולענין ערלה מין אילן הוא ולב''ה אמרינן התם דכאילן הוא כל דבר:
כלי חרס בכלי נתר כב''ש. תוספתא דריש פ''ב דכלים כלי נתר בש''א מטמאין מתוכן ומאוירן ככלי חרס ומאחוריהן ככלי שטף וב''ה אומרים כלי נתר הרי הן ככלי חרס לכל דבר:
חולדות הסנאים וכו'. כדאמר ר''י במתני':
פול מצרי בזרעים. לעיל בפ''ג בהל''ב מייתי לה התוספתא האפונים הגמלונים ופול המצרי שזרען לזרע אין זורעין אותן בערוגה זרען לירק זורעין אותן בערוגה ומשום דמספקא לן אם מין ירק או מין זרע הוא והא דלא חשיב אפונים הגמלונין משום דבמתני' התם קתני סתמא אפונים הגמלונין מין ירק:
ואנדרוגיניס באדם. דמספקא לן אם זכר או נקבה וכן כוי בחיה אם מין חיה היא או מין בהמה אלו שלשה לד''ה הן בספק. ואמה טרקסין. דתנן בפ''ד דמדות אמה טרקסין וכ' אמה בית קדשי קדשים ג''כ בספק הוא כדמפרש לתמיה:
מהו ואמה טרקסין. מהו הלשון של טרקסין ומפרש רבי יונה בוצרייה טריכסון. כלומר על שם הספק נקרא כך כאדם האומר מה זה מבפנים או מבחוץ אם קדושתו כלפנים שהוא בית קודש קדשים או קדושתו כהיכל שהוא מבחוץ ממנו ואותו אמה היה כותל מפסיק בין הקדש ובין קדשי קדשים:
מן מה דכתיב. במלכים ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני אלמא דמבית לדביר והוא הכותל המפסיק והוא בכלל זהו קדש הקדשים והדביר הוא בחשבון של לפני ולפנים שהרי הארבעים אמה שהוא ההיכל לפני לפי משמעות הכתוב הוא חוצה לו הדא אמרה שהדביר והוא אמה טרקסין נחשב מבפנים:
א''ל ר' מנא והכתיב. בד''ה ויעש את בית קדש הקדשים ארכו על פני רוחב הבית אמות עשרים ורחבו אמות עשרים ושם לא הוזכר דביר אלמא דבית קה''ק הוא עשרים אמה וגו' מלבד הדביר וא''כ הדא אמרה מבחוץ הוא הדביר ואכתי מספקא לן דחד קרא משמע הכי וחד משמע הכי:
שׁוֹר בַּר מִין בְּהֵמָה. רַבָּנִין אָֽמְרֵי מִיכֹּא הֲוָה וְעָרַק לְתַמָּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עִיקָּרֵיהּ מִן תַּמָּן הֲוָה. הָא שׁוֹר עִם שׁוֹר בַּר אֵינָן כִּלְאַיִם דְּלֹא כְרִבִּי יוֹסֵה דְּרִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר כִּלְאַיִם. וְאִילֵּין דִּמְתַרְגְּמִין וְתוֹרֵי בַּר וְרִאמְנִין כְּרִבִּי יוֹסֵה.
Traduction
Selon les rabbins, ce taureau faisait partie primitivement d’une habitation et, après coup, il s’est enfui au désert. Selon R. Yossé, il est né, dès le principe, au désert. On a enseigné qu’un attelage d’un bœuf et d’un taureau sauvage n’est pas une réunion interdite; c’est contraire à l’avis de R. Yossé, qui l’interdit. Quant à ceux qui, dans l'énumération biblique des bêtes sauvages (Deutéronome, XIV, 5), comptent celle sorte de taureau, ils partagent l’avis de R. Yossé.
Pnei Moshe non traduit
גמ' רבנין אמרין מיכא הוה. מכאן בישוב היה זה השור הבר וערק לתמן למדבר והלכך קסברי מין בהמה הוא ור' יוסי קסבר דעקריה מהמדבר הוא:
הא שור עם שור הבר. כלומר דהא שמעינן לת''ק דמתני' דאינן כלאים ודלא כר' יוסי דר' יוסי אמר כלאים כדתני בתוספתא בפ''ק דשור עם שור הבר וחמור עם הבר כלאים זה בזה וקמ''ל דהאי תנאי דתוספתא ר' יוסי הוא:
ואלין דמתרגמין. בקרא דז' מיני חיות איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר והתרגום על דישון ותאו ורימא ותורבלא וזהו כר' יוסי דתור ברא מין חיה הוא:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל אַוָוז עִם אַוַוז מִדְבָּר כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה. אַוָוז עִם אַוַוז הַיָּם תַּנֶּה רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי דְּבַר דָּלָיָה וְלָא יָֽדְעִין מָאן תַּנֶּה. קַל וָחוֹמֶר מַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁנֵיהֶן בַּיַּבָּשָׁה אַתְּ אָמַר אָסוּר בְּשָׁעָה שֶׁאֶחָד בַּיַּבָּשָׁה וְאֶחָד בַּיָּם לֹא כָּל שֶּׁכֵּן.
Traduction
R. Aba dit au nom de R. Samuel : l’oie domestique avec l’oie sauvage forme un mélange interdit. Quelle est la règle au sujet de la réunion de l’oie avec la poule d'eau? R. Juda ben Pazi de Bardelia a exprimé son avis à ce sujet, mais on a oublié ce qu'il avait dit. Seulement, on peut imaginer son opinion par raisonnement a fortiori : si l’on interdit la jonction de deux espèces d'oies différentes, mais vivant toutes deux sur la terre ferme; à plus forte raison est-ce interdit lorsqu’une sorte vil sur la terre et l’autre dans l’eau.
Pnei Moshe non traduit
אווז עם אווז מדבר כלאים זה בזה. אלא אווז. הישוב עם אווז הים מהו:
ולא ידעינן מאן תנא. בשם מי הוא ששנה זה דק''ו מאווז עם האווז הבר ששניהם ביבשה ואת אמר כלאים אחד מיבשה עם אחד בים לכ''ש:
וְאָדָם מוּתָּר בְּכוּלָּן לַחֲרוֹשׁ וְלִמְשׁוֹךְ. כְּתִיב לֹא תַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּיו. בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר אֵין אַתְּ חוֹרֵשׁ אֲבָל חוֹרֵשׁ אַתְּ בְּשׁוֹר עִם אָדָם בַּחֲמוֹר עִם אָדָם.
Traduction
L'on peut se servir de n'importe quelle espèce d’animal cl se l’adjoindre, soit pour cultiver la terre, soit pour mener une voiture; car il est dit : lu ne cultiveras pas avec le bœuf et l'ane réunis (Ibid., XXII, 10); la jonction du bœuf et de l’ànc est interdite, mais il est permis d’adjoindre à l'homme soit un bœuf, soit un Ane.
Pnei Moshe non traduit
ואדם מותר בכולן. מ''ט משום דכתיב לא תחרוש בשור וחמור שהאדם הוא שלא יחרוש בשני מינין אבל אתה חורש בשור עם האדם או בחמור ואדם:
הדרן עלך כלאי הכרם
Kilayim
Daf 40a
הלכה: אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם כו'. כְּתִיב לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּיו. הָיִיתִי אוֹמֵר אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִלִּלְבּוֹשׁ תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. אִי לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ הָיִיתִי אוֹמֵר לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקּוּפָּה לַאֲחוֹרָיו תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִלְבַּשׁ מַה מַלְבּוּשׁ מְיוּחָד דָּבָר שֶׁהוּא מְהַנֶּה אֶת הַגּוּף אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא מְהַנֶּה אֶת הַגּוּף. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. רִבִּי נִיחָא בַּר סַבָּה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא שֶׁאִם הָיָה בֶגֶד גָּדוֹל קְצָתוֹ יֵשׁ בּוֹ כִּלְאַיִם וּמוּנַח בָּאָרֶץ וּמִקְצָתוֹ אֵין בּוֹ לֹא יְכַסֶּה בוֹ מִצַּד הַשֵּׁנִי. הָיִיתִי אוֹמֵר אֲפִילוּ פִּשְׁתָּן שֶׁל יָם אֲפִילוּ קַנַּבִּס תַּלְמוּד לוֹמַר 40a צֶמֶר וּפִשְׁתִּים מַה צֶמֶר שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַויי אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַויי. מְנַיִין שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַויי אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּתִיב וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נוֹקֵד. מַהוּ נוֹקֵד רוֹעֶה. וְהֵשִּׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צֶמֶר. אֵין לָךְ קָרוּי צֶמֶר אֶלָּא צֶמֶר אֵלִים בִּלְבַד.
Traduction
Comme il est écrit (Dt 22, 10): tu ne revêtiras pas des étoffes tissées de laine et de fil ensemble, on aurait pu croire qu’il est seulement interdit de les revêtir, mais non de s’en couvrir; c’est pourquoi il est dit (ib.): tu ne porteras pas sur toi. Mais si ce dernier verset était seul exprimé, on aurait pu croire qu’il est même interdit de rejeter derrière le dos une hotte recouverte d’une étoffe interdite; c’est pourquoi il est dit aussi: tu ne revêtiras pas; c’est-à-dire, de même que le vêtement a pour but unique d’être agréable au corps et de le tenir chaud, de même la défense ne s’applique qu’à ce qui porte ce caractère. Mais alors à quoi bon dire: tu ne porteras pas sur toi? Cela s’applique, dit R. Niha bar Saba ou R. Yohanan au nom de R. Zeira, au cas suivant: si l’on a une longue étoffe, dont une partie seulement est composée d’hétérogènes et traîne à terre, l’on ne peut pas non plus se couvrir avec le reste qui est pur. Est-ce à dire que l’on interdit d’adjoindre à la laine du lin maritime ou du chanvre? Non, car il est dit: laine et fil, il s’agit de fil naturel, ordinaire, de même qu’il n’est pas question d’une autre sorte de laine. Et comment sait-on que la laine ne comporte pas de dénomination spéciale? C’est que, dit R. Josué ben Lévy, il est écrit (2R 3, 4): Mesa, le roi de Moab, avait de grands troupeaux, et il en payait au roi d’Israël cent mille agneaux, et cent mille moutons avec leur laine; cela prouve que la laine n’a d’autre acceptation que celle des moutons.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב לא תלבש שעטנז וכו'. ברייתא היא בספרי פ' כי תצא:
ת''ל לא יעלה עליך. ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך:
הייתי אומר לא יפשיל את הקופה. של בגדי צמר ופשתים שבתוכה לא יעלה עליו לאחוריו תלמוד לומר לא תלבש וכו':
לאיזה דבר נאמר לא יעלה עליך. כלומר דמאחר שלמדת דבר שהוא מהנה את הגוף א''כ איזוהי העלאה שרבתה התורה:
לא יכסה בו מצד השני. אפי' מצד השני שאין בו כלאים לא יכסה בו מכיון שיש בו כלאים בקצתו ואע''פ שזה המקצת מונח על הארץ:
הייתי אומר אפילו פשתן של ים. הקנים הגדלים במים ויש בתוכן כעין פשתן:
מה צמר שאין לו שם לוויי. שסתם צמר הוא של אילים ורחלים וכדיליף מקרא ומישע מלך מואב וגו':
מהו נוקד רועה. כלומר כרועה הזה שמעמיד כך וכך לבעלים שלו:
והשיב למלך ישראל וגו'. ודייק מדכתיב צמר לבסוף שהרי אין לומר שלא העמיד לו אלא צמר של מאה אלף וכו' דא''כ הו''ל למיכתב צמר מאה אלף ומדלא כתיב בצמר ללמדך שאין קרוי צמר סתם אלא צמר אילים ורחלים בלבד לכך מסיים בתיבת צמר שזהו הוא הקרוי צמר:
אֵין מִטָּמֵא בִּנְגָעִים אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. דִּכְתִיב בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים. יָכוֹל יְהוּ מִטָּֽמְאִין בֵּין צְבוּעִין בֵּין שֶׁאֵינָן צְבוּעִין תַּלְמוּד לוֹמַר בֶּגֶד צֶמֶר אוֹ בֶּגֶד פִּשְׁתִּים. מָה פִּשְׁתִּים כִּבְרִייָתָהּ אַף צֶמֶר כִּבְרִייָתוֹ. אוֹצִיא אֶת הַצָּבוּעַ בִּידֵי אָדָם וְלֹא אוֹצִיא אֶת הַצָּבוּעַ בִּידֵי שָׁמַיִם תַּלְמוּד לוֹמַר לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר מַה פִּשְׁתִּים לְבָנָה אַף צֶמֶר לָבָן.
Traduction
''Ces étoffes mêlées de fil et de lin, est-il dit dans la Mishna, communiquent seules l’impureté des plaies ou taches (292)Babli, (Shabat 27a).''. C’est qu’il est dit (Lv 13, 47): S’il y a une tache sur une étoffe de laine ou sur un vêtement de lin. On aurait pu croire que l’impureté est aussi bien transmissible aux objets teints qu’à ceux qui ne le sont pas; mais, comme il est répété (ibid. 57): une étoffe de laine ou de lin, cela prouve que la laine doit avoir conservé sa couleur naturelle (non teinte) comme le lin. Peut-on établir une distinction entre ce qui est teint par l’homme (artificiellement) et ce qui est teint par le créateur (naturellement noir)? Comme on a répété à la fin du même chapitre les termes de lin et laine, c’est-à-dire que le lin est naturellement blanc, de même il s’agit ici de laine blanche.
Pnei Moshe non traduit
יכול יהו מטמאין בין צבועין וכו'. ברייתא היא בת''כ:
מה פשתים כברייתה. שכל זמן שאינו צבוע ניכר שהוא פשתן וכן בריית פשתן לעולם לבנה היא:
ולא אוציא את הצבוע בידי שמים. כגון צמר שחור של רחלים שחורות:
ת''ל. עוד קרא אחרינא לפשתים ולצמר להקיש מה פשתים לבנה בברייתה אף צמר לבן דוקא:
תַּנִּינָן תְּרֵין כְּלָלִין וְלָא דָֽמְייָן דֵּין לְדֵין. תַּנִּינָן אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בֵּין צְבוּעִין בֵּין לְבָנִין. תַּנִּינָן אֵין מִטָּמֵא בִּנְגָעִים אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וּבִלְבַד לְבָנִים. רִבִּי יוֹנָה בּוֹצְרַייָה בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא תַּמָּן אַתְּ אָמַר בֵּין צְבוּעִין בֵּין לְבָנִים וְהָכָא אַתְּ אָמַר וּבִלְבַד לְבָנִים. אָמַר לֵיהּ שַׁנְייָא הִיא שֶׁשָּׁנָה עָלָיו הַכָּתוּב צֶמֶר צֶמֶר שְׁנֵי פְעָמִים מָה פִּשְׁתִּים כִּבְרִייָתָהּ אַף צֶמֶר כִּבְרִייָתוֹ.
Traduction
– On a enseigné à ce propos deux règles qui n’ont rien de commun: 1° Il est dit ici que l’on considère seulement comme hétérogène le lin et la laine, soit teints, soit blancs. 2° Il est dit aussi que l’on déclare ces mêmes sortes susceptibles de l’impureté des plaies, lorsqu’elles sont seulement blanches. Mais, demanda R. Yona Boçra en présence de R. Mena, comment se fait-il qu’au sujet du Kilayim on n’établit pas de distinction entre les étoffes teintes et celles qui sont blanches, tandis que pour les plaies il s’agit exclusivement du blanc? Pour cette dernière question, répondit-on, c’est différent; la répétition du mot laine dans le même chapitre indique que la laine doit être à l’état naturel (blanche), comme le lin naturel.
Pnei Moshe non traduit
תנינן. במתני' תרין כללין ולא דמיין דין לדין דבכלאים בין צבועים בין לבנים אסור ובנגעים לבנים דוקא:
ר' יונה בוצרייה. הקשה זה לפני ר' מנא מ''ט לא דמיין דין לדין:
א''ל שנייא היא. בנגעים ששנה עליו הכתוב צמר צמר ונכתב אצלו פשתים מה פשתן וכו':
אָמַר רִבִּי זְעִירָא כְּתִיב כְּתוֹנֶת בַּד קוֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ בַּד שֶׁהִיא עוֹלֶה יְחִידִי. וַהֲרֵי צֶמֶר עוֹלֶה יְחִידִי. פִּירֵשׁ בַּקַּבָּלָה וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר בְּשָֽׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הַפְּנִימִית וּבָֽיְתָה. הָא מִבְּחוּץ מוּתָּר לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם. מְנַיִן שֶׁהֵן מוּתָּרִין בְּכִלְאַיִם שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעוֹת שֵׁשׁ וְאֶת מִכְנְסֵי הַבַּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי. וּכְתִיב פַּאֲרֵי פִּשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מָתְנֵיהֶם אַל יַחְגְּרוּ בְּיָזַע. אַתְּ דְּרַשׁ שֵׁשׁ מִשֵּׁשׁ שֵׁשׁ מִפַּאֲרֵי פַּאֲרֵי מִפַּאֲרֵי. מַה שְׁנִי תוֹלַעַת דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִים אַף כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִים. מַה צֶמֶר שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַויי אוֹף פִּשְׁתִּים שֶׁאֵין לָהּ שֵׁם לְוַויי.
Traduction
R. Zeira dit: comme il est écrit (Lv 16, 4): Il revêtira une tunique de lin sacré, le mot bad indique qu’il s’agit d’un produit qui naît par tiges isolées (293)Babli, (Zevahim 18b).. Mais ne peut-on en dire autant de la laine qui pousse par poils séparés? Non, on tire une déduction de ce qu’il est dit (Ez 44, 17): Ils ne porteront plus de laine pendant leur service depuis la porte de la cour intérieure dans le Temple; donc, à l’extérieur (au parvis) le port de la laine est permis. – Comment sait-on que les sacerdotes peuvent porter des hétérogènes pour le service divin? C’est qu’il est dit (Ex 39, 28-29): Et la tiare sera de fin lin, et les ornements des calottes de fin lin, et les caleçons de lin, de fin lin retors; et la ceinture sera de fin lin retors, bleu, pourpre et rouge foncé. D’autre part, il est dit (Ez 44, 18): Ils auront des ornements de lin sur la tête et des caleçons de lin sur les reins; ils ne se ceindront point au lieu où l’on transpire. On compare entre eux les termes analogues de ces 2 versets (294)Voir même série, (Shabat 2, 3) ( 4d).: l’expression fin lin (pour la ceinture) avec le même terme pour les calottes, et ce dernier avec les ornements (du 1er verset); puis ceux-ci à ceux du verset d’Ezéchiel (et il en résulte que, malgré l’emploi du mot lin pour la ceinture, cette dernière est évidemment de laine; donc, on peut la porter avec du lin au Temple); enfin, on compare les couleurs entre elles et l’on dit: de même que le rouge foncé est la teinture du sang d’un ver vivant, de même le bleu ciel devra provenir d’un animal (le Halazon), et de même que la laine n’a pas d’autre dénomination spéciale, de même il s’agit de simple lin, sans autre dénomination.
Pnei Moshe non traduit
והרי צמר ג''כ עולה יחידי. שכל נימא ונימא בפ''ע היא:
פירש בקבלה. ביחזקאל שלא יעלה עליהם צמר בשרתם וכתיב וביתה משמע דבר שהוא פנימי וזהו כתונת לא יעלה עליהם משל צמר הא מבחוץ כמו האבנט ובבגדי כ''ג האפוד וחושן מותר לעלות עליהם שהיו בהן שש משזר ג''כ עם הצמר:
מנין שהן מותרין בכלאים. בשעת עבודה דהשתא דלא ילפינן מידי מדכתיב בד כדמקשינן והרי צמר א''כ מנ''ל דאיכא כלאים בבגדי כהונה:
את דרש שש משש. בתחלה דרוש שש דכתיב באבנט משש דכתיב במכנסים והתם גופה מנ''ל דפשתן הוא יליף שש דמכנסים משש דכתיב גבי פארי מגבעות ויליף פארי מפארי דיחזקאל דכתיב ופארי פשתים יהיו על ראשם והן המגבעות אלמא שש פשתן הוא וא''כ ש''מ דאבנט היה של כלאים דכתיב ביה תכלת וכן במקום דכתב הכי כמו בחשן ואפוד דכ''ג:
מה שני תולעת. מילתא אחריתא היא ודריש שני תולעת דכתיב בבגדי כהונה ופירושו שהצמר הוא צבוע בדם התולעת וקאמר דה''ה בכל דבר שבא מרוח חיים וצבעו אדום כמהתולעת:
מהצמר. וכן ילפינן פשתן דבגדי כהונה מצמר דכתיב בקרא דיחזקאל ולא יעלה עליהם צמר ודריש לעיל מיתורא דוביתה דמבפנים והוא הכתונת והמכנסים אינן של צמר הא מבחוץ והיא האבנט עולה עליהם ומה צמר שאין לו שם לויי כדאמרינן לעיל דצמר סתם של רחלים הוא אף פשתן שנאמר בהם שאין לו שם לוויי ולאפוקי פשתן של ים כדדריש לעיל גבי כלאים:
רִבִּי יוֹנָה עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר צֶמֶר וּפִשְׁתִּים שֶׁטְּרָפָן אָסוּר. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה מֵבִיא לִיטְרָא וְעוֹד צֶמֶר גְּמָלִים וּמְבַטְּלָן. אַבָּא בַּר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים שֶׁטְּרָפָן בְּטָלָן. רַב אָמַר אָסוּר בְּתַעֲרוּבָתָן. מַה מַפְלִיג. מַה דְּאָמַר רַב בְּשֶׁעֲשָׂאוֹ בֶּגֶד בִּפְנֵי עַצְמוֹ מַה דְּאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְּהַהוּא דְּבָעֵי מְעָרָבָתָהּ עִם חוֹרָן.
Traduction
R. Yona Ola bar Ismael dit au nom de R. Eliézer: la laine et le lin mêlés sont interdits à tout usage. Comment fait-on pour les rendre aptes à un usage? On apporte un peu plus d’une livre de laine de chameau; et par ce surcroît d’un nouvel élément, l’interdiction est annulée. Aba bar Houna dit au nom de R. Jérémie qu’en cas de mélange de lin et de laine, il est pour ainsi dire annulé et non interdit; selon Rav, c’est un mélange interdit. Est-ce à dire que R. Jérémie est en opposition avec l’avis de Rab? Non, R. Jérémie parle du cas où l’on a fait de ce produit mêlé un vêtement à part (sans y joindre de la laine de chameau); R. Jérémie qui le permet, parle du cas où ces produits doivent être mêlés à un autre (de la laine de chameau).
Pnei Moshe non traduit
צמר ופשתים שטרפן אסור. אע''פ שלא טוואן אסור לטוות מתערובתן ומשום הסיפא דמותר לבטלן נקט לה:
כיצד הוא עושה. להתיר תערובתן מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן וכגון שלא היה בהצמר כי אם ליטרא דהשתא צמר גמלים רבה עליו ומבטלו:
בטלן. ולקמיה מפרש לה:
מה מפליגי. במאי קמיפלגי וכי ר' ירמיה מתיר תערובתן וקאמר דלא היא ולא פליגי אלא מה דאמר רב בשעשאו בגד בפ''ע מהתערובות וקמ''ל דלא בטלו זה בזה ואע''פ שהאחד מרובה הוא ומה דאמר ר' ירמיה בההוא דבעי מערבתה עם חורן בדבר אחר וכהאי דר' אלעזר דלעיל וקמ''ל דיש תקנה להוסיף לכתחילה צמר גמלים ולערבו כדי לבטל הצמר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source